<h1>ארחות חיים הלכ' סוכה סימן מ"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
עצי סוכה אסורין כל שמונת ימי החג בין עצי סכך בין עצי דפנות ואין נאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים לפי שיום שמיני כלו הסכה מוקצת והואיל והוקצה בין השמשות של שמיני הוקצה כל היום. עשה סוכה אחרת בחולו של מועד אע"פי שהראשונה אין צריכה לו כלל למצוה כיון שחל שם מצוה עליה אסורין עציה כל שבעה. ובשם הגאונים ז"ל מצאתי אפי' הדס שבסוכה אסור להריח בו בליל מוצאי שבת ע"כ ולמטה בדין הדס שבלולב הארכתי בדין זה וכן אוכלין ומשקין שתולין בה כדי לנאותה אסור להסתפק מהן כל שמונה ואם התנה עליהן כשתלאן ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות הרי זה מסתפק מהן כל עת שירצה שהרי לא הוקצה ולא חלה עליהן קדושת סוכה ולא נחשבו כמותה. פי' שאין מועיל תנאי לדבר שהוא מגוף הסוכה כגון עצי הסכך והדפנות. הלכך אלו העושין דפני הסוכה מן השומר הנקרא פיניול או אם עשו מהן סיכוך אסורין להסתפק ממנו עד מוצאי י"ט ולא מהני בה תנאה ואפילו מן הדפנות אסור שעל כרחו נבדל מהן כל בין השמשות משום סתירת אהל. אבל על הנויין כגון צורת פתח ואת שמעטרין הדפנות לנוי בעלמא אין לחוש בהן ולכך מהני בהו תנאה. ויש שהורו שצריך שיתנה תנאו סמוך לבין השמשות ויאמר כן איני בודל מהן כל בין השמשות כלומר מכל בין השמשות של שמונת הימים שאם לא אמר כן אם לא חל עליו האיסור בין השמשות של יום ראשון חל בשאר הימים ונמצא שלא הועיל לו תנאו של בין השמשות ראשון לשאר הימים ואם לא אמר תנאי בבין השמשות ראשון לכל בין השמשות תו לא מהני בהו תנאה דכיון דחייל איסורא בבין השמשות קמא ממילא חייל בכולהו יומי דכולהו יומי כיומא אריכתא דמו. ועל ענין לשון התנאי אומר הר"ף דלא מהני שום תנאי כי אם בלשון איני בודל מהן כל בין השמשות וא"כ נראה דמי שאמר אני מתנה לאכול מן הפירות אינו מועיל כלום כי אם דווקא לכשיפלו אבל לוקח מהן בעודם בסוכה לא מהני בהו תנאה משום בזויי מצוה כדאיתא בתוספות פרק כירה ואע"ג דאיתא דדחי ליה מ"מ נכון להחמיר אבל עצים לא מהני שום תנאי דעל כרחין יבדל ואפילו נפלו מן הסוכה אסור בעצים לפי' רבינו צדוק דפי' פרק המביא עכ"ל. נשלמו הלכות סוכה תהלה לאל.
